<h1>צרור החיים הדרך האחד עשר</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ענין התענית הוא מדרכי התשובה, והוא שאדם מקריב דמו וחלבו. ובשבתות ובימים טובים וראשי חדשים או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד לא הותר התענית. מיהו יש מן החכמים שהיו מתענין אפי' בשבתות וימים טובים, כל שהוא על דרך תשובה, כמו שמצינו במר בריה דרבינא שהיה מתענה כולה שתא לבד מערב יום הכפורים ויום עצרת. ואמרו המפרשים ז"ל דהואיל ועל דרך תשובה היה עושה גדולה תשובה וגדול העונג מן הצער. ומן הטעם הזה אמרו (שבת י"א, א') יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמרו ובו ביום, ואפילו בשבת, דהואיל ועל דרך תשובה הוא עושה גדול תענוג התשובה ומה שאדם שמח במה שמתכפר באותו תענית והוא ניצול מצער החלום, ממה שמצטער בעינוי.
והמתענה בשבת בשביל החלום אמרו שחוזר ומתענה ביום ראשון, מפני שבטל עונג השבת. ושמעתי למורי הרשב"א ז"ל דאם אינו יכול למחר מיד מפני שהוא חלש, יתענה יום אחד בשבוע לשלם אותו בטול העונג. והמתענה אפילו על חלומו לא ינהוג עדונין בעצמו, ויהיה דואג כאדם שהוא בצער, כמו שנאמר (איכה ג') מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו.
והמתענה בשבת כתוב בספר המנהיג בשם הלכות גדולות שאומרים עננו באלהי נצור לשוני, שלא יהא חמור עננו מהתענית עצמו, וקובע ברכה לעצמה. ואע"פ ששאלתיו למורי ה"ר פרץ ז"ל ואמר אין מקום לאומרו, בתוספות מצאתי כדעת הלכות גדולות.
ואדם שקבל עליו להתענות יום ידוע, כתב הראב"ד ז"ל שאם ירצה יכול ללוותו ליום אחר ויפרענו. שהוא ז"ל פירש לווה אדם תעניתו ופורע, בין ביום זה בין ביום סתם. (היכי קאמרי') וראייתו מדר' יהושע איקלע לבי רב אשי, עבדי ליה עגלא תליתא, אמרו ליה לטעום מר מידי, א"ל בתענית קא יתיבנא, ולוזיף מר ליפרע. ואם איתא דיש חלוק בין ביום זה בין ביום סתם, היכי קאמרי' ליה לוזיף מר ולפרע, ואיהו היכי קאמר בתענית חלום קא יתיבנא, לימא להו קבילית עלי ליום זה. אלא ודאי יכול ללוותו, ומשום כך אמר בתענית חלום קא יתיבנא, וכן דעת מורי הרשב"א ז"ל. אע"פ שהתוספות סבורין דכי אמר ליום זה אינו יכול ללוותו, וההיא דר' יהושע, דרך בני אדם שקורין לחביריהם לסעודה שמבקשין סבות שיאכלו עמהם, ואמרו ליה לר' יהושע ליכול מר מידי, א"ל בתענית קא יתיבנא, אמרו, ולוזיף מר ולפרע, שמא תענית שאתה מתענה הוא מאותן שאדם מקבל יום אחד בשבוע ולא יום ידוע, וא"ל האמת, בתענית חלום קא יתיבנא, וה"ה שהיה יכול לומר בתענית של יום ידוע שקבלתי אני יושב, ומיהו דוחק הוא.
<h2>דף כד.</h2>
וכתב רש"י ז"ל שאין מתפלל היחיד עננו עד המנחה של יום התענית שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו, וכן היו נוהגין מקצת הגאונים. ומיהו יש נוהגים עכשיו להתפלל עננו מן הערבית, ואין קפידה אם יאחזנו בולמוס ויאכל, שהרי אמרו (תענית כ"ה, ב') ירדו גשמים קודם חצות אוכלין אע"פ שכבר התפלל עננו. ואם טעה ולא אמר עננו בתפלתו, אין מחזירין אותו. ואי אידכר מקמי דעקר לרגליה יאמר עננו ה' עננו כי בצרה וכו' כי אתה שומע תפלה, ופודה ומציל ועונה בכל צרה, יהיו לרצון וגומ'.
